השפעת שתלים וניתוח הגדלת חזה על ההנקה

implants
ניתוח הגדלת חזה הוא מהניתוחים הפופולריים ברפואה האסתטית בשנים האחרונות. ניתוח הגדלת חזה ידוע במעט סיבוכים יחסית והשיפור באיכות השתלים מניע יותר ויותר נשים לבצע הליך שכזה. אמנם לאחרונה מנהל התרופות והמזון האמריקאי - הFDA - פרסם אזהרה חמורה נגד שתלי הסיליקון בעקבות מקרי תחלואה בסרטן בקרב מושתלות. בישראל משרד הבריאות אישר לסבסד הליך של הסרת שתלים. מאמר זה אינו מביע דעה באשר לבטיחות השתלים אלא מתמקד בנשים שעברו הליך הגדלה והשתל קיים בגופן, והן מעוניינות להניק את תינוקן. לעיתים קרובות הניתוח מתבצע בגיל צעיר יחסית, והשאלה כיצד ניתוח להגדלת חזה ישפיע על ההנקה בדרך כלל לא נמצאת בראש מעייניה של המנותחת בשלב זה של חייה. אך כשהאישה נכנסת להריון לראשונה עולה החשש: האם השתל יפריע להנקה או ליכולת לייצר חלב? 

רוב המנתחים הפלסטיים טוענים כי שתלים כלל אינם מסוכנים לאספקת חלב-אם או לאיכותו.
אך מספר מחקרים גילו כי רק שליש מהאמהות עם שתלים מניקות ללא קשיים.
ניסינו במאמר הזה להסביר את הגורמים לכך וכיצד השתלים עשויים להשפיע על אספקת חלב האם.
 
  • ניתן לצפות האם תהיה כמות חלב מופחתת לאחר הלידה אחרי ניתוח על פי צורת החזה לפני הניתוח. הרבה נשים בוחרות לעשות את ניתוח בגלל אחד מהמצבים הבאים: חזה טובולרי (צינורי), תת התפתחות של השדיים או א-סימטריה של השדיים. כל אחד מהמצבים הללו עשוי להפחית את ייצור החלב, ללא קשר לניתוח. הגדלת חזה לא אמורה להשפיע על יכולתה של האם לייצר אספקת חלב מלאה אם לא היו בעיות פיזיולוגיות בשד לפני הניתוח. 
 
  • האם ניתוח הגדלת חזה פוגע בצינוריות החלב? במהלך ניתוח הגדלת חזה השתלים לא אמורים לגעת בצינוריות החלב, ולפיכך גם לא אמורים לפגוע בהן. השתל נועד להגדיל ולעבות את החזה ומוחדר אל תוך,  מעל או מתחת לרקמת השד וכך למעשה נמנעת נגיעה ברקמה של השד, ביניהם צינוריות החלב ובלוטות החלב. מכאן שלניתוח הגדלת חזה לא אמורה להיות השפעה על היכולת להניק ואין לו השפעה גם על הרכב החלב.
 
  • רקמות החלב, צינורות המובילים את החלב לפטמה ובלוטות החלב – כל אלה נמצאים בתוך השד. כל חתך בתעלות או בבלוטות לצורך הרמת או הגדלת חזה יכול לשבש את מסלול יציאת החלב דרך הפטמה או להשפיע על יכולת השד לספק אספקת חלב מלאה. 
 
  • אם השתל או רקמת צלקת כתוצאה מניתוח מונח בין רקמת השד לשכבת השריר, קיים סיכוי גבוה יותר שיווצר לחץ על התעלות ועל בלוטות החלב, דבר שעשוי להפריע לזרימת החלב ולהפחית את ייצור חלב. לעומת זאת, אם השתל מונח מתחת לשכבת השריר, הדבר פחות משפיע על ייצור החלב. מבחינת גודל השתל המשוואה פשוטה: ככל שהשתל גדול יותר כך גובר הסיכוי שהרגישות בפטמות תפחת לאחר הניתוח.
 
  • תחושה ורגישות בשדיים ובפטמה - לאחר ניתוחי השתלת שד, חלק מהאימהות חשות רגישות יתר בשד, ואפילו מגע קל עלול להכאיב ולהקשות על ההנקה. נשים מסוימות עשויות לסבול מאובדן או חוסר תחושה בפטמה כתוצאה מעצבים שנפגמו כתוצאה מההשתלה. כל זה יכול להשפיע על הרפלקס הדרוש לייצור חלב ועל היכולת לחוש מתי היצמדות התינוק לשד טובה ונוחה.
 
  • האם בלוטות הנקה, צינורות ועצבים פגומים יכולים להירפא? החדשות הטובות - כן. לבלוטות ותעלות מסוימות יש פוטנציאל להתחבר מחדש לאחר ניתוח, ועצבים פגומים עשויים לצמוח מחדש לאורך זמן. חזרה של תחושה ורגישות בשדיים ובפטמות יכולה להוות אינדיקציה לשאלה האם העצבים צמחו מחדש.

רקמות בלוטות ההנקה ממשיכות להתפתח בהשפעת ובעידוד הורמוני הריון והנקה, ואזורים בשד המתפקדים כרגיל מסייעים בפיצוי על  האזורים האחרים שנפגעו. כך שאם אישה שעברה את ניתוח השתל עשויה לייצר בסמוך לו אספקת חלב חלקית לתינוקה, התינוקות הבאים עשויים כבר ליהנות מהיצע חלב משופר. יועצת ההנקה דיאנה ווסט IBCLC קובעת כי אספקת החלב בדרך כלל משתפרת אם חלפו לפחות חמש שנים מאז הניתוח (West, 2011).

לסיכום -  הגורם המשמעותי ביותר ליכולת ייצור החלב של האם הינו: כמות רקמת השד שהייתה קיימת לפני הניתוח. יש פוטנציאל אחרי הלידה, בשלב הלקטוגנזיס 2 (שלב ייצור חלב מוגבר לאחר הלידה) להווצרות לחץ בתוך השד וגודש או סתימה בתעלות בחלב  העלולים להשפיע על זרימת החלב שעשויה להביא לירידה  באספקת החלב בהמשך.
לאור האתגרים הפוטנציאליים שצוינו, אם מיניקה עם שתלים צריכה לנקוט בזהירות יתרה כדי לבסס הנקה, ולמקסם את אספקת החלב שלה. מומלץ לשמור על קשר הדוק עם יועצת הנקה בכדי למקסם את אספקת החלב שלך מההתחלה. את מוזמנת להיעזר ברשימת יועצות ההנקה באתר הנקה טובה.
 
מקור המאמר: https://breastfeeding.support/breastfeeding-with-implants/
 
x

#{title}

#{text}

#{price}